פסק-דין בתיק ב"ל 7062-03-12

זוהי  תביעה להכיר באוטם שריר הלב בו לקה התובע ביום 17/9/08 כתאונת עבודה .

להלן עובדות המקרה:

1.         התובע, יליד 1954, הינו מאמן טניס במקצועו.

2.         בשנת 1998 הפסיק התובע לעבוד כמאמן טניס מקצועי ועבר לעבוד בתחום המוזיקה.

3.         בקיץ 2007 הוצע לתובע לאמן מטעם בית הלוחם טניסאית נכה מצטיינת ששמה אילנית פרידמן לקראת אולימפיאדת הנכים בבייג'ין (להלן: "האולימפיאדה"), שאמורה היתה להיערך בספטמבר 2008 בסין (להלן: "אילנית").

4.         החל מחודש אוקטובר 2007 החל התובע לאמן את אילנית וללוות אותה לתחרויות בארץ ובמקומות שונים בעולם. כתוצאה מהאימונים של התובע אילנית התקדמה בדירוג העולמי ממקום 24 למקום השישי.

5.         כתוצאה מהדירוג היחסי הגבוה של אילנית בדירוג העולמי בטניס, לתובע ולנבחרת ישראל היו ציפיות רבות שאילנית אף תזכה במדליית אולימפית בתחרות בבייג'ין.

6.         התובע הקדיש את כל זמנו ומרצו לאילנית, אימן אותה שלוש שעות כל יום, חמישה ימים בשבוע ואף נפגש עימה מעבר לשעות האימונים, שימש לה כמלווה אישי, טיפל בכל הסידורים הקשורים לעגלת הנכים שלה ודאג לכל צרכיה, על מנת שאילנית תהיה מרוכזת וממוקדת אך ורק בטניס.

7.         בתאריך 6/9/08 השתתף התובע עם אילנית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת הנכים בבייג'ין.

8.         לאחר מכן החלו התחרויות בטניס. אילנית ניצחה את יריבתה מיפן במשחק הטניס הראשון ועלתה לתחרות נוספת, שהיתה לפני תחרות שמינית הגמר, נגד מתחרה סינית שהיתה מדורגת במקום ה-20 בעולם.

9.         עם תחילת המשחק בין אילנית למתחרה הסינית ביום 13/9/08, הקהל הסיני, שמנה אלפי אנשים, עודד בצעקות רמות כל העת את המתחרה הסינית והאווירה במקום היתה מאוד מתוחה לאור התנהגות הקהל הסיני.

10.       לתובע היה חשוב מאוד שאילנית תנצח בתחרות זו, כי הוא ראה בכל ניצחון של אילנית הזדמנות אישית גדולה עבורו לקידום מקצועי בתחום עבודתו כמאמן טניס. לכן התובע היה מתוח מאוד עוד לפני תחילת התחרות בין אילנית למתחרה הסינית, כי זה היה מעמד יוצא דופן מבחינת חשיבותו בחייו המקצועיים, עצם ההשתתפות באולימפיאדה.

11.       על פי ההוראות הקיימות בעולם הטניס התובע נאלץ לשבת בשורה הראשונה בקהל ואסור היה לו להיות נוכח על מגרש הטניס עצמו, ששם התמודדו המתחרות עצמן.

12.       המשחק התחיל בצורה גרועה מבחינת אילנית, שהפסידה כבר במערכה הראשונה, אחר כך הצליחה להשוות את התוצאה ל-1:1 ובמערכה המכריעה אף הובילה ב-4:3 במשחקונים. בהמשך אילנית התקשתה להתמודד עם המתח הנפשי הרב והפסידה לבסוף בתוצאה 2:1 במשחק.

13.       במהלך כל המשחק התובע היה במתח רב וחש כאילו הוא לא תומך מספיק מבחינה נפשית באילנית, למרות שהדבר היה בלתי אפשרי בפועל, בגלל שאסור היה לו לשהות פיזית על מגרש הטניס. בנוסף לכך, התובע חש אכזבה קשה לאור הפסדה של אילנית, כי כל עולמו ותקוותיו להצלחה בעולם הטניס התנפצו וכל שנת העבודה המאומצת שהשקיע באימוני אילנית, ירדו לטמיון. 

14.       אילנית קיבלה את ההפסד בצורה מאוד קשה וירדה בוכה מהמגרש, כשגם התובע עצמו בכה באותו מעמד. הוא ניגש לאילנית, אבל אילנית התעלמה ממנו וסירבה לדבר עימו, דבר שהכניס את התובע ללחץ נפשי קשה עוד יותר ממה שהוא כבר היה ממילא.

15.       מאוחר יותר, בשעות הערב, הוא פגש את אילנית בבניין מגורי המשלחת הישראלית וניסה לעודד אותה, אך היא הטיחה בכעס כלפיו: "תעזוב אותי! הכל בגללך! לא רוצה לשמוע יותר ממך ומטניס בכלל!".

16.       תגובת אילנית פגעה מאוד בתובע והוא חש כאילו סטרה לו על פניו. הוא הרגיש פגוע ומושפל וכי כל ההקרבה שהוא הקריב, על מנת לאמן אותה על חשבון חייו האישיים, היו לשווא.  התובע חש ברע, אך קיווה שהתחושה הרעה תחלוף כשירגע.

17.       למחרת בבוקר התובע ניגש לראות תחרות זוגות שבהם השתתפו שני טניסאים ישראלים. מאמן הנכים, מר קובי וינר, אמר לתובע כי הוא לא נראה טוב והמליץ לו לגשת להיבדק במרפאה בכפר האולימפי.